מאת מאיה אלאב נחשון, פורסם לראשונה בקבוצת המכחול המכני
ממש מיד עם הגילוי האישי שלי את כלי הבינה היוצרת, נחשפתי לעבודות של אילנית שמיע בקבוצות מקצועיות של אמנות בבינה מלאכותית, והבנתי מיד שמדובר באמנית יוצאת דופן - כזו שיצרה ויוצרת עוד לפני הכלים האלו.
לאילנית יש רקע עשיר בצילום ועיצוב, ומעניין לראות איך הביטוי שלה מתקדם ומשתנה יחד עם הטכנולוגיה. היא משלבת בצורה מעוררת השראה את האמנות המסורתית עם כלים חדשניים. העבודה שלה, ששומרת על עומק ורגש, מצליחה להפיח חיים בטכנולוגיה ולהפוך אותה לכלי ביטוי יצירתי ואישי. בניגוד להרבה יצירות AI שנוטות לפנטזיה, אילנית מתמקדת ביצירת דימויים ריאליסטיים המשלבים שכבות של מיזוג מתמונות ואיורים מקוריים.
הקומפוזיציות החדשניות שלה מגלמות את המפגש בין מציאות לדמיון, תוך שהיא דוחפת את גבולות הביטוי האמנותי. אילנית היא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל, עבודותיה הוצגו בתערוכות שונות והיא ממשיכה להשפיע כמרצה וכותבת טור במגזין "הארץ".
מוזמנים לצלול לראיון השראה.
היי אלנית, מוזמנת להציג את עצמך עבור חברי הקבוצה שעוד לא יצא להם להכיר אותך.
היי, אני אילנית שמיע, יוצרת-ויזואלית, חובבת טכנולוגיה. למדתי צילום בבצלאל ובאמת שאחרי הלימודים חשבתי שזה מה שאעשה כל החיים - צילום, אמנות. תערוכת היחיד הראשונה שלי שמורה יפה באוסף האמנות של 'הארץ', אבל כנראה שאני קצת (הרבה) היפראקטיבית, כי במהלך השנים זזתי לצדדים ועד היום אני נעה בין צילום, עיצוב ואיור. וכמובן, לב העשייה העכשווית שלי - באמצעות כלי בינה מלאכותית יוצרת.
במקביל, כתבתי און-אנד-אוף בעיתונים, החל מכל-העיר הירושלמי בימי המקומונים העליזים בשנות ה-90, מוסף 7-ימים של ידיעות אחרונות, ומוסף הארץ. היום, במקביל לעבודה היומיומית שלי עם כלי בינה מלאכותית - בפרויקטים אישיים או עבור לקוחות מהממים - אני מלמדת ומרצה בתחום. במקביל כותבת את הטור 'מחשבוט' - העוסק בבינה מלאכותית יוצרת במפגש עם תרבות, אמנות והחיים בכלל, במוסף סוף השבוע של גלריה, הארץ.
ספרי לנו על רגע הגילוי או ההתנסות הראשונית שלך בכלי בינה מלאכותית יוצרת?
המפגש הראשון שלי - ממש מזמן, עם דאלי-2. אני אפילו לא זוכרת מה גרם לי לנסות את הכלי, כי הדימויים שהסתובבו אז ברחבי הרשת לא ממש משכו אותי פנימה. אבל זה לקח שניה מהג'נרוט הראשון ועד שנשאבתי פנימה. אפשר היה ממש לשמוע את הפססססטטט של הלהבה שנדלקה. פתאום מצאתי כלי שמבין אותי (ועם הזמן למדתי להבין אותו) ומאפשר לי ליצור ויז'ואל באמצעות זיקוק של רעיון למילים. לחלום ולממש. ללא חסמים כלכליים, חומריים, הפקתיים. יותר מאוחר, כשיצאה גרסה 4 של מידג'רני היגרתי לשם ולא הסתכלתי לאחור. אל מידג'רני אני מתייחסת כשפת-אם. עם קילומטרז' של עשרות אלפי דימויים שיצרתי איתו אחרי שחקרתי לעומק (מישהו אמר באובססיביות?) איך 'לדבר' איתו ובעיקר, איך להשתמש בו ככלי ליצירה אישית ולא גנרית.
איך השתנה האופן שבו את יוצרת מאז שהתחלת להשתמש בכלים האלו?
זה לא שאני יוצרת אחרת - אני עדיין מאיירת לעצמי ולאחרים - אבל פתאום יש כלי נוסף שמאפשר דברים אחרים. אחד הדברים היפים שמגיעים עם כניסה של טכניקה, או טכנולוגיה חדשה היא, שהם מניעים רעיונות חדשים. אני ממש זוכרת איך בהתחלה, ממש כתבתי לעצמי רעיונות לדימויים - הרבה חיבורים בין סגנונות, חומרים. דברים שלא יכולתי לפנטז עליהם קודם. עם הזמן, העבודה הפכה יותר ויותר ממוקדת ומשרתת פרויקטים - אישיים או ללקוחות.
באילו טכנולוגיות או כלים חדשים בתחום הבינה המלאכותית התנסית והאם את מתכוונת לנסות בעתיד כלים שאינם דווקא מתחום היצירה הגרעינית שלך?
אני עוקבת בדריכות אחרי התפתחות הכלים התזזיתית. סינדלתי את עצמי עם קורסים שאני מעבירה ועם הטור שאני כותבת, כך שאין לי ברירה, אני חייבת להכיר ולהתנסות בזמן אמת. אבל זה סתם תירוץ, הייתי עושה את זה בכל מקרה. הסקרנות מובילה אותי. אגב, את המצגות בקורסים שיניתי במהלך השנה פלוס שאני מלמדת, עשרות פעמים. אני תמיד משווה את זה בצחוק לימים שלימדתי צילום, קצת אחרי שסיימתי ללמוד. איך שבצילום - גם היום, עשרים שנה אחרי - אני יכולה להעביר את אותו שיעור בדיוק, בעוד שבכל מה שקשור לבינה מלאכותית - לפעמים אני צריכה לעדכן את המצגת באמצע הקורס. נכון להיום אני עובדת עם מחוללי תמונות, מחוללי וידאו, כלי יצירת דיבור מטקסט, כלים ליצירת מוסיקה מטקסט וכמובן מודלי שפה שהם העוזר האישי האולטימטיבי.
ספרי על פרויקט שאת גאה בו במיוחד.
אפשר שניים? האחד זו סדרה שמבוססת על אוסף השקופיות המשפחתי, שדימויים ממנה הצגתי ממש לא מזמן בתערוכה בברלין. השנייה זו נינה - אוואטרית גיקית, שבאה לתת קונטרה לכל האווטריות שנראות כמו קלישאה של דוגמנית. לנינה בת ה-18 יש הרבה קונפליקטים אישיים שקשורים לגיל ההתבגרות , אבל גם לעובדה שהיא דמות AI שנמצאת בקשר עם העולם האמיתי. זה לא פשוט ומעלה שאלות שרלבנטיות גם לנו, בני האדם ביחס שלנו ל-AI. לנינה יש עמוד אינסטגרם ממש בתחילת דרכו, שם היא מדברת ו'מצטלמת'. לפעמים ברצינות ולפעמים היא משתטה. מוזמנים לעקוב, היא תשמח לחברים. בעבודה על נינה אני משלבת עבודה עם מידג'רני כבסיס לצד כלי ג'נרוט וידאו, דיבור ומוסיקה.
מהו האתגר הגדול ביותר שנתקלת בו ביצירה עם בינה מלאכותית?
האתגר הראשוני הוא באמת להשתמש בכלים הללו ככלי ליצירה אישית, לנצח את האסתטיקה הגנרית, ברירת המחדל. לנסות לשלוט כמה שאפשר במכונה ולהביא אותה לבצע ולממש את החזון שלי לפרטי פרטים. אבל בסופו של דבר, מה שמעניין בעבודה עם הכלים האלו נמצא דווקא במתח שבין לנסות ו'לשכנע' אותם להיכנע לחזון שלנו, ובין היכולת להישאר פתוחים לרעיונות שבאים מתוך התוצרים שלהם. מתוך השגיאות, התקלות, ההזיות. במתח הזה תמיד נמצא סיעור מוחות מעניין - לא משנה אם נמצא מולך כלי AI או בנאדם.
האם האופן בו את שואבת השראה השתנה בעקבות השימוש בכלי בינה יוצרת?
אני לא חושבת שמשהו השתנה מהבחינה הזו, כי כשאת מסתובבת בעולם ערנית והמוח שלך מכוונן לצד היצירתי, אז כל שטות יכולה להצית רעיון. מבנאדם שהולך ברחוב, או איזה צמח, סרט או ספר וכו'. אבל ברוב המקרים, הרעיונות והחלומות שלנו נרקמים בתוך מרחב 'האפשר'. והיום, כשאפשר לחלום בגדול, ואפשר לחלום על שילוב בין סטילס לווידאו, סאונד וטקסט - יש לרעיונות מגרש הרבה יותר גדול להתפתח ולהתפרס בתוכו.
מה דעתך תהיה ההשפעה של הבינה המלאכותית על עולם האמנות?
קודם כל אני חושבת שיותר אמנים צריכים להכיר את הכלים הללו. כי הם כאן כדי להישאר. אחד מתפקידי האמנות הוא להגיב למציאות - גם אם זה בהתרסה. לשאלתך - אי אפשר לחזות את העתיד, אבל אחד הדברים המעניינים הוא הניסיונות של יוצרים לנסח תוך כדי תנועה מושגים חדשים. אם זה 'פוסט פוטוגרפי' או 'פרומפטוגרפי'. מדברים הרבה על 'טעם אישי' או 'אוצרות' ככישרונות החשובים של העתיד. אני דווקא פחות מסכימה עם זה. בעיקר כי אין פה חידוש. זה תמיד היה חלק מהותי מהעבודה של אמנים ומעצבים . מה כן? אולי, אם חשיבות מגע היד והיכולת הטכנית תלך ותפחת, נישאר רק עם הרעיון - חיבור טהור בין מוח לתוצר? מצד שני, אנחנו עוד לפני ה-AGI, מי יודע, אולי היא תביא רעיונות טובים יותר מאיתנו.
אבל אם נרד רגע לקרקע, נכון להיום, נדמה שיש פה פשוט עוד כלי, עם אסתטיקה שמאפיינת אותו - חיבור קוהרנטי בין מציאות לדמיון. אשמח שהתחום הזה יתפתח כז'אנר בפני עצמו ויעשה את הדרך שעשה תחום הצילום עד שהתקבל שווה בין שווים בעולם האמנות. ליד, לא במקום.
האם יש עבודה מסוימת או אמן אחר שנעשתה ב-AI שריגשה או הקסימה אותך?
יש עדיין מעט מאוד עבודות בעלות משמעות שנעשו בבינה מלאכותית, אבל אחד החביבים עלי הוא צ'רלי אנגמן (Charlie Engman). הוא מגיע מרקע של לימודי יפן וצילום - על התפר שבין אמנות, לפרסום ואופנה. אנגמן משחק על התקלות בתקשורת שבין אדם-ומכונה. הוא עובד גם עם תוכנות בקוד פתוח, וממשיך בבינה מלאכותית לעסוק עם הרבה הומור בדמות של אמו, אותה תיעד בספר שלם גם בצילום. יש לו עבודות משוגעות, צבעוניות מאוד, אבל ברור שעומד מאחוריהם אדם שמבין צילום, אמנות, תרבות.
מה הטיפ הכי חשוב שהיית נותן לאומנים שרוצים להתחיל לעבוד עם בינה מלאכותית?
לא לפחד. לא לעשות קיצורי דרך בכתיבת פרומפטים בג'יפיטי או שימוש בסגנון של אמן קיים (שהלוואי ויחסמו את האפשרות הזו מבחינתי). קודם כל, תמללו לעצמכם את הרעיון - זה תהליך מרתק בפני עצמו. למדו את המכונה - איך היא מגיבה למילים שלכם, למדו לשלוט בה. שמרו על גמישות מחשבתית - תהיו פתוחים לרעיונות שבאים מתוך התקלות שבדרך והשתמשו בהם כדלק יצירתי. בנוסף - השתמשו ברפרנסים אישיים - צילומים, סקיצות וכו'. זכרו שזה רק כלי. שימוש בבינה מלאכותית יכול להיות רק שלב אחד בתהליך.
תודה אילנית על שהסכמת לשתף בתובנות שלך. ואיפה אפשר לעקוב אחרייך?
האתר שלי https://www.aiand-i.com
Comments